ובכל זאת, לא הכול היה שקיעה. בסוף המאה התשע־עשרה ובתחילת העשרים חוותה ספרד את מה שאחדים מכנים ״תור הכסף״ של תרבותה. התקופה הזאת התאפיינה בהתפרצות של יצירתיות בכל התחומים: ספרות, אמנות, מוזיקה וקולנוע. דמויות כמו פדריקו גרסיה לורקה, סלבדור דאלי, פבלו פיקאסו ולואיס בוניואל הביאו את התרבות הספרדית לבמה הבין־לאומית.
הסוריאליזם, הקוביזם וזרמים אמנותיים אוונגרדיים אחרים מצאו בספרד קרקע פורייה. זה היה רגע שבו האמנים והסופרים הספרדים שברו מסורות והחלו להתנסות בצורות ביטוי חדשות. בספרות סימנה קבוצת דור 27 מפנה, ובקולנוע היה בוניואל חלוץ ביצירת קולנוע אישי שקרא תיגר על הנורמות המקובלות.
אבל הרנסנס התרבותי הזה נקטע בפתאומיות בידי מלחמת האזרחים הספרדית (1936–1939). המלחמה הרסה לא רק את התשתית הפיזית של הארץ, אלא גם דלדלה את התשתית התרבותית שלה. רבים מהאמנים והאינטלקטואלים הגדולים של התקופה נרצחו, הוגלו או צונזרו תחת הדיקטטורה של פרנקו שבאה בעקבות המלחמה. תור הכסף הפך לתקופה חשוכה עבור התרבות הספרדית, והישגים רבים מאותן שנים נקברו תחת דיכוי המשטר.