תחילת המאה העשרים ואחת נראתה מבטיחה לכלכלה הספרדית. הצמיחה הכלכלית בשנים הראשונות של האלף החדש הייתה מרהיבה, מונעת במידה רבה בידי בועת הנדל״ן. באותן שנים נדמה היה שכולם בונים או קונים בית. ענף הבנייה הפך למנוע הכלכלה הספרדית, והתעסוקה גדלה בקצב מסחרר.
מנופים התרוממו בכל הארץ, ומחירי הדיור עלו ועלו בלי שליטה. הבנקים היו מוכנים בשמחה להעניק משכנתאות כמעט לכל מי שביקש, והחוב הפרטי הגיע לשיאים. נדמה היה שהחגיגה אינה נגמרת, אבל כמו כל חגיגה, גם זו הסתיימה. ב־2008 התפוצצה בועת הנדל״ן, וגררה אחריה את כל הכלכלה הספרדית למה שהיה למשבר הכלכלי החמור ביותר מאז מלחמת האזרחים.
משבר 2008 הכה בספרד בעוצמה שמעטים צפו. שיעור האבטלה זינק והגיע בשיאו לרמות קרובות ל־25%, ואלפי משפחות לא הצליחו לשלם את המשכנתאות, מה שהוביל לגל של פינויים. גם המגזר הפיננסי, שמימן את בועת הנדל״ן, קרס, והממשלה נאלצה לחלץ כמה בנקי חיסכון ולקבל חילוץ פיננסי מן האיחוד האירופי.
איבקס 35, מדד הייחוס של הבורסה הספרדית, שיקף בצורה מושלמת את רכבת ההרים הכלכלית של השנים ההן. משקיעים שנהנו מפריחת הנדל״ן ראו את מניותיהם קורסות, והתנודתיות הפכה לנורמה בשווקים הפיננסיים. אבל בזמן שהכלכלה הריאלית התנדנדה, אל קורטה אינגלס המשיכה למלא את הקופה במבצעים ובהנחות, והפכה לסמל יכולת העמידה של התאגידים הגדולים מול משברים.
ההתאוששות הכלכלית הייתה איטית וכואבת. אף שהכלכלה הספרדית צמחה מאז, השפעות משבר 2008 עדיין מורגשות. תעסוקה מעורערת, עלייה באי־שוויון וחוב ציבורי הן בעיות שעדיין נמשכות. התעסוקה חזרה לגדול, אבל חלק גדול מהמשרות החדשות זמני ומשולם בשכר נמוך. הגישה לדיור נותרה בעיה, בעיקר לצעירים שרואים את מחירי השכירות מזנקים, במיוחד בערים הגדולות.