הכלכלה הספרדית ניצבת כיום מול כמה אתגרים. הראשון והברור ביותר הוא חוסר היציבות בתעסוקה. אף שהאבטלה ירדה מאז שנות המשבר הקשות ביותר, רבות מהמשרות החדשות הן זמניות ובאיכות נמוכה. חוסר הביטחון התעסוקתי פוגע ביכולתם של צעירים לתכנן את עתידם, לקנות בית או להקים משפחה. יש לכך אפקט שרשרת על שאר הכלכלה: אם אין לאנשים הכנסה יציבה, הם צורכים פחות, מה שבתורו מעכב את הצמיחה.
הגישה לדיור ממשיכה להיות בעיה קשה. בערים גדולות כמו מדריד וברצלונה הגיעו מחירי השכירות לרמות שרוב הצעירים אינם יכולים לעמוד בהן. כתוצאה מכך רבים נאלצים לגור עם הוריהם עמוק לתוך שנות השלושים לחייהם, דבר שאינו רק בעיה כלכלית אלא גם חברתית.
מצד אחר, ספרד עדיין תלויה יותר מדי בענפים כמו תיירות ובנייה, שאף שהם חשובים, הם פגיעים למשברים. מגפת הקורונה הבהירה זאת היטב: כשהתיירות נעצרה, ספגה הכלכלה הספרדית מכה עצומה. הדבר חשף את הצורך לגוון את הכלכלה ולהשקיע בענפים חדשניים ועמידים יותר, כמו טכנולוגיה ואנרגיות מתחדשות.
החוב הציבורי הוא אתגר גדול נוסף. ספרד צברה חוב ניכר בעשורים האחרונים, ואף ששיעורי הריבית היו נמוכים והקלו על תשלום החוב, הדבר עלול להשתנות בעתיד. אם הריבית תעלה, עלות החוב עלולה להפוך לבעיה חמורה עבור הכספים הציבוריים.