אם יש דבר שאינו משתנה בחינוך הספרדי, הוא העומס המוטל על המורים. לאורך השנים ביקשו מהם להיות לא רק מחנכים, אלא גם פסיכולוגים, יועצי תעסוקה, מגשרים ולעיתים אף הורים חלופיים. אבל שכר נמוך, חוזים זמניים ומחסור כללי בתמיכה גורמים לכך שיותר ויותר אנשי מקצוע נשחקים במהירות.
הוראה היא שליחות, אבל בספרד היא נראית יותר כמו מבחן סיבולת. בעוד שבארצות אחרות מתייחסים למורים כאל עמודי התווך של החברה, כאן רואים בהם לא פעם פקידים פשוטים שדורשים מהם הרבה ומציעים להם מעט. איזה עתיד יש למערכת שאינה מעריכה את מי שנמצאים בחזית עיצוב הדורות הבאים?
התמונה אינה מעודדת במיוחד: בריחת כישרונות למגזר הפרטי או לארצות אחרות, שבהן תנאי העבודה טובים יותר, היא מגמה מתרחבת. מספר הנבחנים במכרזים למשרות קבועות יורד, ותוכניות הכשרת המורים אינן מצליחות למשוך את הצעירים המבריקים ביותר. בסופו של דבר, החינוך ניצב מול משבר שקט, שבו איכות סגל ההוראה מוטלת על הכף — לא מפני שאין מורים מצוינים, אלא מפני שמספרם הולך וקטן.