אם יש משהו שאנחנו הספרדים טובים בו, זה לדמיין שהעתיד יפתור את כל הבעיות שלנו בהווה. בתחום החינוך מתארים את העתיד במילים שנשמעות כמו מדע בדיוני: בלוקצ׳יין, בינה מלאכותית, כיתות וירטואליות ותוכניות לימודים מותאמות אישית. בנאומים של הפוליטיקאים ואנשי הטכנולוגיה התורנים נדמה שבתוך עשר שנים כל ילדי ספרד יתכנתו רובוטים, תוך הנאה מתפריט עשיר במיומנויות רוחביות.
אבל המציאות היא שעם כל הרצון לחלום על עתיד אוטופי, יש מכשולים רבים שצריך להתגבר עליהם. הראשון הוא מערכת החינוך עצמה, שנדמית כבלתי מסוגלת להסתגל לשינויים המהירים בעולם המודרני. תוכניות הלימודים, שנועדו לעצב את אזרחי המאה העשרים לעתיד, אינן מוכנות לאתגרי המהפכה התעשייתית הרביעית. ולמרות ההתקדמות הטכנולוגית המרשימה, השאלה היא: האם אנחנו באמת מוכנים ליישם אותה?
מצד אחר, תפקיד המורה עובר שינוי עמוק. כבר לא מדובר רק בהוראת מקצועות כמו היסטוריה או מתמטיקה, אלא בעיצוב אנשים ביקורתיים, יצירתיים ובעלי יכולת הסתגלות. וכמובן, בהכנתם למקצועות שעדיין אינם קיימים. בעיני אחדים, פירוש הדבר שמורים יוחלפו ברובוטים או בפלטפורמות לימוד שמתאימות את הלמידה באופן אישי באמצעות אלגוריתמים. אחרים, אופטימיים יותר, סבורים שדמות המורה תהיה חשובה מתמיד, אבל בגישה גמישה הרבה יותר ומותאמת לטכנולוגיות החדשות.