בספרד, אם משהו לא מגיע עם מנת הבירוקרטיה המתאימה שלו, כנראה שהוא לא חשוב. מרגע הלידה ועד המוות אנחנו עוברים שורה של הליכים שמלווים אותנו כמו צל. בקשו תעודת לידה, אחר כך אישור משפחה מרובת ילדים — שכבר לא משתמשים בו, אבל הוא עדיין ברשימת הדרישות — ואל תשכחו להביא שלושה צילומים מאושרים בידי נוטריון, שאין אצלו תור עד החודש הבא.
אם אתם מחפשים סיוע או קצבה חברתית, כדאי שתצטיידו בסבלנות. קצבת ההכנסה המינימלית למחיה, למשל, שהוצגה ב־2020 כפתרון הגדול לעוני בספרד, הייתה דוגמה ברורה לכוונות טובות ולביצוע איום. לפי נתוני משרד ההכלה, הביטוח הלאומי וההגירה, נכון לדצמבר 2022 רק 42% מהבקשות שהוגשו הוכרעו בחיוב. יותר ממחצית המשפחות המבקשות נותרות אפוא בלימבו בירוקרטי, וממתינות חודשים לתשובה שבמקרים רבים אינה מגיעה לעולם.
אפשר היה לחשוב שבזכות הטכנולוגיות החדשות כל התהליך יהיה מהיר ויעיל יותר, אבל לא: בספרד יש לנו יחסי אהבה־שנאה עם הדיגיטציה. כלומר, כן, אפשר לבצע חלק מההליכים באינטרנט, אבל לא פעם צריך להוריד תעודה דיגיטלית, שהפתעה, אי אפשר לקבל ברשת לפני שמגיעים פיזית למשרד ציבורי. וכשמגיעים סוף־סוף לתעודה הארורה, מגלים שהאתר הממשלתי לא עובד בדפדפן שלכם. ואז אתם מתקשרים למוקד שירות ומשאירים אתכם בהמתנה, עם אותה מנגינה ששמעתם כשניסיתם לחדש את תעודת הזהות לפני חמש שנים.
אה, ואל נשכח את הדובדבן שבקצפת: "קביעת תור מראש". בתיאוריה היא נועדה למנוע תורים אינסופיים במשרדים, אבל בפועל להשיג תור זה כמעט כמו לזכות בלוטו. שירותים מסוימים, כמו קבלת הקהל בביטוח הלאומי, קרסו עד כדי כך שהתורים זמינים רק בעוד חודשיים או שלושה. אם המצב שלכם דחוף, כדאי שיהיה לכם שכן שמכיר מישהו שיכול להזיז את המערכת, אחרת הבירוקרטיה הספרדית תישאר איטית יותר מתור בחודש אוגוסט.