אבל אם יש משהו שצריך להודות בו, הרי זה שלמרות הכול, לנו הספרדים יש יכולת אינסופית להסתגל. אנחנו מתלוננים על החום, אבל במקום לשתול יותר עצים, מתקינים עוד מיזוג אוויר. מתלוננים על הפקקים, אבל במקום להשתמש בתחבורה הציבורית, קונים מכוניות גדולות יותר. ומתלוננים על הזיהום, אבל ממשיכים לעשות בדיוק את מה שהביא אותנו למצב הזה מלכתחילה.
ייתכן שלעולם לא נשתנה. שנמשיך להעדיף אספלט על יער, ושהערים שלנו ימשיכו לצמוח על חשבון הכפר. אבל לפחות אנחנו עושים את זה בסטייל. כי אם יש משהו שלמדנו בספרד, הרי זה שהבטון הוא יסוד הזהות שלנו. ממרפסת הבר ועד המדרכה החוצה את הפארק, הבטון מקיף אותנו ומגדיר אותנו.
אז בזמן שמדינות אחרות ממשיכות להשקיע בירוק, אנחנו נישאר כאן, נבנה כיכרות תנועה, נסלול חופים ונדאג שתמיד יהיה לנו מקום טוב להחנות את המכונית. כי בסופו של יום, בין החוף להר, אנחנו תמיד בוחרים באספלט.