אבל מה צופן לנו העתיד? אם נקשיב לפוליטיקאים שלנו, נראה שהעתיד ירוק, נקי ומלא באנרגיות מתחדשות. אלא שכמובן, דבר אחד הוא מה שהם אומרים, ודבר אחר לגמרי הוא מה שהם עושים. האם באמת נשנה את ההרגלים שלנו ונתחיל לדאוג לסביבה כפי שמגיע לה? קשה להאמין.
מצד אחד, יש כל ההבטחות האלה להפחית פליטות פחמן דו־חמצני, להגן על היערות שלנו ולהפוך את הערים שלנו למופת של קיימות. מצד אחר, יש המציאות: אנחנו ממשיכים לבנות באזורים מוגנים, ממשיכים לכרות יערות כדי לפנות מקום לכבישים מהירים חדשים, וממשיכים לראות איך תוכניות הבנייה מנצחות תמיד את תוכניות ההגנה על הסביבה.
ואז יש בעיית המים. ספרד היא מדינה יבשה, ובצורות נעשו נפוצות יותר ויותר. אבל במקום לשנות את שיטות החקלאות ותכנון הערים כדי להסתגל למציאות החדשה, אנחנו ממשיכים להמר על גידולים שצורכים כמויות עצומות של מים ועל צמיחה עירונית חסרת רסן. מים הם משאב במחסור, אבל נדמה שעוד לא לגמרי הבנו את זה.
ומה עם אנרגיות מתחדשות? כן, התקדמנו בהקמת חוות שמש ורוח, אבל אנחנו עדיין רחוקים מלהיות מדינה ירוקה באמת. מכשולים בירוקרטיים והיעדר השקעה משאירים מיזמים רבים על הנייר. ובינתיים, אנחנו עדיין תלויים במידה רבה בדלקים מאובנים.