אי אפשר לדבר על הבריאות בספרד בלי להקדיש אזכור מיוחד למערכת הפרטית. בתיאוריה, הרפואה הציבורית מספיקה לכיסוי כל הצרכים הבסיסיים, אבל במציאות יותר ויותר ספרדים בוחרים בביטוח פרטי כדי להימנע מרשימות ההמתנה האינסופיות. זה כמו האפשרות לשלם כדי להיכנס מוקדם יותר להופעה: אתם יודעים שאמורים להיות מסוגלים לחכות עם כולם, אבל אם אפשר לדלג על התור, עושים זאת.
אלא שהדבר מעלה שאלה חשובה: האם אנחנו מתקדמים למערכת בריאות בשתי מהירויות? בעוד שבני המעמד הבינוני והגבוה יכולים להרשות לעצמם ביטוח פרטי המבטיח ייעוץ מהיר וחדרי ניתוח בלי המתנה, מי שאין להם האפשרות הזאת ממשיכים להיות תלויים במערכת ציבורית עמוסה יותר ויותר. וכאן נכנסת הדילמה הגדולה: האם הבריאות צריכה להיות ציבורית וחינמית לחלוטין, או שאנחנו מקבלים את ההנחה שהפרטה היא המוצא המעשי היחיד?