מה תמצאו בספר הזה?:

פרק 1: החינוך — ״סגל ההוראה דומה לחמון איברי מפוטם בבלוטים: נדיר ובאיכות מפוקפקת״

בספרד החינוך הוא ספורט אתגרי. כאן כל שנת לימודים היא פרק ב״משחקי הכס״: החזקים ביותר שורדים, וגם מי שיש להם יותר ״קשרים״. המורים הם גיבורים אמיתיים, שמסוגלים לחולל קסמים עם לוחות דיגיטליים שאינם עובדים ועם ספרי לימוד שתוקפם פג מהר יותר מדג בקיץ. ובכל זאת, אם התמזל מזלכם למצוא מורה שעוד לא נשחק אחרי בדיקת מבחנים, כנראה מדובר במראה נדיר כמו מדרידאי שמשתמש במטרייה בזמן סערה.

פרק 2: הבריאות — ״ההמתנה במיון היא הספא החדש״

מערכת הבריאות הספרדית היא מהטובות בעולם, אבל לפעמים נדמה שהמושג ״דחוף״ זוכה לפרשנות גמישה. אם תגיעו עם רגל שבורה, אתם עלולים למצוא את עצמכם בחדר ההמתנה בין בחור עם שפעת למישהו שבא רק בשביל אישור לעבודה. זמן ההמתנה? תלוי על איזה צד קמה מערכת המחשוב באותו יום. אבל לא נורא, תמיד אפשר להכיר חברים חדשים בשעות שבהן אתם נשארים לשבת. וכל זה בחינם — טוב, כמעט, אם לא סופרים את תשלומי הביטוח הלאומי.

פרק 3: הכלכלה — ״לשרוד את האיבקס ואת אל קורטה אינגלס״

הכלכלה הספרדית היא פלא שראוי למחקר. כאן יום אחד הבורסה עולה וכולם מרימים כוסית קאווה, ולמחרת היא יורדת ומה שמרימים הוא ידיים מעל הארנק. אבל אל דאגה, בספרד תמיד היינו טובים בלהמשיך הלאה, גם אם פירוש הדבר להתקיים ממבצעי אל קורטה אינגלס אפילו באוגוסט. וחוץ מזה, מה היו החיים בלי הליכי פיטורים קולקטיביים — ERE, הסדרי השעיה זמנית — ERTE, ופנסיות שנראות כאילו הוגרלו בטומבולה? מה שכן, כל יום שישי של בלאק פריידיי נראה כאן כמו גלגל ההצלה הכלכלי האמיתי.

פרק 4: התרבות — ״טורנטה הוא השגריר הלא רשמי שלנו״

אם התרבות היא נשמתה של ארץ, בספרד יש לנו נשמה שנעה בין הפלמנקו הטהור ביותר ליוטיוברים שמפרשנים את ״אי הפיתויים״. כי כאן התערובת היא העיקר. אתם יכולים להתבונן בוולאסקס במוזיאון, ולצאת ממנו היישר למישהו שמנגן בחצוצרה מזויפת בפוארטה דל סול. ואם אתם מחובבי ״התרבות הגבוהה״, הירגעו: תמיד תוכלו לראות את המחזה האחרון של שחקנים מסדרות אחר הצהריים. הגיוון מעל הכול!

פרק 5: הביטחון — ״מי שמפחד עוד לא ניסה את מערכות האזעקה השכונתיות שלנו״

ספרד היא ארץ בטוחה, או לפחות כך אומרים לנו הדוחות. ובכל זאת, כולנו יודעים שהביטחון האמיתי נמצא בסורגים שעל חלונותינו, שנראים כאילו נלקחו מכלא מימי הביניים. פריצות הן עניין נדיר, אבל כשהן קורות נדמה תמיד שלגנב היה מפתח־על לכל הבניין. אבל הירגעו: מערכות האזעקה הקהילתיות — קראו: השכנים החטטנים — פעילות תמיד. אם אתם נכנסים לחדר המדרגות והשכן מהקומה הראשונה לא מברך אתכם במבט חשדני, משהו מוזר קורה.

פרק 6: הסביבה — ״בין החוף להר, אנחנו תמיד בוחרים באספלט״

אנחנו מתים להשוויץ בחופים ובהרים שלנו, אבל ברגע שאפשר אנחנו מרצפים הכול. הסביבה בספרד היא כמו החבר שפוגשים רק בחופשות: הוא תמיד שם, אבל לא ממש שמים אליו לב. ובארץ הזאת אנחנו חדשניים עד כדי כך שהצלחנו לשתול פארקים על הגגות, בזמן שאנחנו כורתים עצים היסטוריים. אם משהו ירוק, בספרד מסתכלים עליו בחשדנות — אלא אם הוא מגיע בצורת שטר כסף.

פרק 7: המדע והטכנולוגיה — ״לחדש פירושו לגרום להכול לעבוד ברגע האחרון״

אנחנו הספרדים קוסמי הטכנולוגיה, אבל לא מפני שאנחנו תמיד מחדשים, אלא מפני שאנחנו תמיד מצליחים לגרום לדברים לעבוד, אפילו ברגע האחרון. אם אתם רואים מישהו עם חמישים לשוניות פתוחות במחשב, הוא לא לומד: הוא מתפלל שאיזשהו פתרון יצוץ מגוגל. ובאשר למדע, יש לנו מוחות גדולים... בחו״ל. כאן, עם קצת מזל, תסיימו בפיתוח אפליקציות להזמנת טאפאס בנייד. זאת חדשנות אמיתית!

פרק 8: התשתיות — ״יותר עבודות שיפוץ מאשר בביתו של אינסטלטור״

בספרד התשתיות דומות לסדרות של נטפליקס: חלקן מתחילות טוב, אבל אי אפשר לדעת מתי יסתיימו. עבודות הכביש נצחיות ומסתוריות: נדמה שתמיד מתקנים משהו, אבל אף פעם לא ממש רואים את התוצאה. רכבות מהירות? כן, אבל באיחור. ועל חיבורי האינטרנט בכפרים בכלל אין מה לדבר: נס שאפילו הבתולה מלורד לא הייתה יכולה להסביר.

פרק 9: המדיניות החברתית — ״השכן ממול מהיר יותר מהבירוקרטיה״

המדיניות החברתית בספרד היא אמנות בפני עצמה. כאן, אם משהו עובד טוב, מוסיפים לו עוד הליך כדי לסבך אותו. רוצים לבקש סיוע? דאגו למלאי של סבלנות, כי בין צילומי תעודת הזהות לטפסים שנראים כמו חידה, אתם עלולים למצוא את עצמכם קונים נרות לכל הקדושים. אבל אין מה לדאוג, כי תמיד יש שכן שיעזור לכם לעמוד בתור בעירייה.