בסופו של יום, התשתיות בספרד משקפות את מי שאנחנו כחברה. אנחנו אוהבים עבודות בנייה, מתלוננים עליהן, אבל בסוף מאמצים אותן כחלק מחיי היום־יום. אין דבר ספרדי יותר מלראות רחוב סגור לרגל עבודות ולדעת שהוא כנראה יישאר כך חודשים. ואף שזה עשוי להיראות כחולשה, זו גם עדות ליכולת ההסתגלות ולחוסן שלנו.
אז בזמן שמדינות אחרות מתפארות בדיוק וביעילות שלהן, בספרד אנחנו יכולים להתגאות במשהו ייחודי: הסגנון המיוחד שלנו לבנות, לאלתר, ובסוף לגרום לדברים לעבוד. כי אם יש משהו שאנחנו יודעים לעשות היטב, הרי זה להפוך כל עבודת בנייה להזדמנות להפגין את התושייה שלנו ואת היכולת לצחוק על ההרפתקאות שלנו.
וכך, עם יותר כיכרות תנועה, גשרים ושדות תעופה ממה שאנחנו צריכים, נמשיך הלאה, כי בספרד העבודות לעולם אינן נגמרות. ובינינו, מי בכלל היה רוצה שייגמרו?