אי אפשר להימנע מהשוואת התשתיות שלנו לאלה של מדינות אחרות. כשמביטים במדינות כמו גרמניה או שווייץ, קל לחוש קצת קנאה. שם מתכננים עבודות בדיוק של מילימטרים, עומדים בלוחות הזמנים — איזה רעיון מהפכני! — והתקציבים לא גולשים. הכבישים המהירים בגרמניה, למשל, מפורסמים ביעילותם, ובשווייץ נדמה שאפילו המנהרות שמתחת להרים נגמרות בזמן.
לעומת זאת, בספרד התכנון קצת יותר... גמיש. כאן לוחות הזמנים הם מעין קו מנחה, לא כלל מחייב, והתקציבים הראשוניים הם יותר נקודת פתיחה. זה עלול לתסכל, אבל זה גם מעניק לתשתיות שלנו את נגיעת ה"אלתור" הזאת, שגם אם אינה אידיאלית, אי אפשר לטעות בשייכותה לנו.
ואם יש משהו שאנחנו חייבים להודות בו, הרי זה שבספרד אף פעם לא משעמם. העבודות מולידות ויכוחים אינסופיים בברים, ברדיו ובטלוויזיה. מי לא שמע חבר מתלונן על העבודות הנצחיות בכביש המוביל לכפר שלו? זה חלק מהתרבות שלנו. בזמן שבמדינות אחרות אנשים מדברים על מזג האוויר, בספרד אנחנו מדברים על העבודות.