עם בוא המאה התשע־עשרה והמהפכה התעשייתית, החליטה ספרד לעלות על הרכבת, פשוטו כמשמעו. הרכבת נעשתה הסמל החדש של הקדמה, ועד מהרה החלו להניח מסילות ברחבי המדינה. טוב, "עד מהרה" זה עניין יחסי, כי כמיטב המסורת, העבודות התעכבו, התקציבים זינקו, והוויכוחים על התוואים המתאימים ביותר נמשכו עשרות שנים. בקיצור, מבחינה זו לא הרבה השתנה.
מסילת הרכבת הראשונה בספרד נחנכה ב־1848 וחיברה בין ברצלונה למטארו. זו הייתה הצלחה, כמובן, כי כולם התלהבו מהרעיון לנסוע מהר יותר מאשר על גבו של חמור. אולם הרחבת רשת הרכבות הייתה איטית הרבה יותר מהצפוי. ממשלת התקופה ניסתה לתאם בין אזורי המדינה השונים, שלכל אחד מהם אינטרסים וסדרי עדיפויות משלו, וזה יצר יותר איחורים מרכבת AVE בקו שנמצא בעבודות.
למרות הכול, המסילות חיברו לבסוף חלק ניכר מהמדינה, ואף שהרכבות של אז לא היו בדיוק מהירות, הן היו הצעד הראשון למודרניזציה של התחבורה בספרד. הדבר המשעשע הוא שלמרות כל השיפורים הטכנולוגיים שחווינו מאז, עדיין יש לנו יחסי אהבה־שנאה עם הרכבות. במיוחד כשמתברר לנו שמסיבה מסתורית כלשהי, הקו שאנחנו מחכים לו נמצא בעבודות כבר זמן רב כל כך שאיבדנו את החשבון.