השאלה הגדולה היא: איזה עתיד יש לתרבות בספרד? אם נמשיך בדרך שבה הלכנו בעשורים האחרונים, סביר שתרבותנו תמשיך להיות נשלטת בידי מוצרי צריכה המוניים שמעדיפים צחוק קל ושטחיות על פני איכות ועומק. הסיכון הוא שספרד תהפוך לארץ שבה תרבות התוף־מרים ו״הכול הולך״ ימשיכו לתת את הטון.
אבל יש גם סיבות לתקווה. הטכנולוגיה הפכה את הגישה לתרבות לדמוקרטית בדרכים שלפני כמה עשורים בלבד היו בלתי נתפסות. היום כל אדם עם טלפון נייד וחיבור לאינטרנט יכול לגשת ליצירות הגדולות של הספרות העולמית, לצפות בסרטים עצמאיים או לגלות אמנים חדשים בשירותי הזרמת מוזיקה. פירוש הדבר שגם אם הזרם המרכזי ממשיך להיות נשלט בידי מוצרים באיכות נמוכה, יש כמות עצומה של תרבות בעלת ערך רב שממתינה להתגלות.
עתיד התרבות הספרדית יהיה תלוי ביכולתנו לאזן בין צריכה המונית לקידום תרבות עשירה ומגוונת יותר. אנחנו זקוקים למערכת שתתמוך ביוצרינו ותעניק להם את הכלים הדרושים לשגשוג. זה כולל לא רק מימון אלא גם נראות וגישה לפלטפורמות בין־לאומיות.
טורנטה עשוי להיות השגריר הלא רשמי שלנו, אבל הוא לא חייב להיות היחיד. לספרד מסורת תרבותית עשירה שאפשר וצריך להחיות. איננו צריכים להסתפק בתרבות התוף־מרים והרגאטון. יש לנו הכישרון והמשאבים לייצר תרבות שתתחרה בטובות בעולם, אבל כדי לעשות זאת עלינו לשנות את דרך החשיבה שלנו ובעיקר את סדר העדיפויות.
תרבות אינה רק בידור. היא חלק יסודי בזהותנו כאומה וכיחידים. היא מה שמגדיר אותנו בעיני העולם ומה שמאפשר לנו להתחבר לתרבויות אחרות. אם אנחנו רוצים עתיד שבו התרבות הספרדית שוב תהיה בצמרת, עלינו להפסיק להאדיר דמויות כמו טורנטה ולהתחיל להעריך את העושר התרבותי האמיתי שיש בארצנו.