סעודה עם מוכסים וחוטאים

סעודה עם מוכסים וחוטאים

הקשר ההיסטורי: בחברה היהודית במאה הראשונה לספירה, המוכסים, שנקראו גם המוכסים, נחשבו לבוגדים. הם עבדו עבור האימפריה הרומית, גייסו מסים מבני ארצם. הם נחשבו למושחתים מבחינה מוסרית, משום שלעתים קרובות הם גובים יותר מדי כדי להפיק תועלת אישית. שיתוף פעולה עימם היה כרוך בטמאות על ־ פי חוקי הטוהר היהודי, והוגדר כבגידה בזהות הדתית והלאומית של העם. בדומה לכך, כל מי שנחשב ל"מפקיעה", כזונות או כגויים, הורחק מחיים קהילתיים ומעורבות דתית. לאכול איתם היה אומר ליהודים "לשתף טומאה".

ניסוח עריכתי של הקטע: ישוע בא לקרוא לחוטאים, ולא למי שרואים את עצמם כצדיקים. (מרקוס 2:17).

דרגת עבירה בזמנו: גבוהה מאוד. בהקשר התרבותי והדתי של היהדות במאה הראשונה לספירה, היו למזון משותף משמעות חברתית ודתית עמוקה. אכילה עם מישהו הייתה סימן של קבלה, כבוד ואפילו אישור. עבור הפרושים ומנהיגי דת אחרים, לא היה זה מתקבל על הדעת שמורה מכובד כמו ישוע יחלוק את השולחן עם אנשים שנחשבו ל ” אימפרסיים ”. בעשותו כן, קרא ישוע תיגר בגלוי על מוסכמות הטוהר החברתיות והדתיות, ודחה את הרעיון שיש לשלול אנשים מסוימים בשל חטאיהם או מעמדם החברתי.

ישוע לא רק התעלם מחוקי החברה, אלא גם מסר מסר של כלול ומחילה ( מתי כ ” ד: 45 – 47 ). הוא הראה שהטוהר האמיתי לא בא מהפרידה והבידוד של ה"אימפרים", אלא מהלב שמוכן לאמץ ולרפא. הטוהר הדתי והמוסרי שניתן היה למנוע מן החוטאים, אלא שהטוהר האמיתי נבע מהיכולת לשנות את מי שהחברה כינתה כבלתי ניתנים לריסון.

ניתוח עכשווי: בעולם הנוכחי, פעולה זו מתורגמת כדחייה של מנהגים חברתיים וסטיגמה. כיום, "חוטאים" ו"ציבוריים" יכולים לייצג אנשים מנודים בחברה: מכורים לסמים, אסירים לשעבר, עובדי מין, מהגרים לא מתועדים, בין היתר. העובדה שישוע כלל אותם בחוגו מעידה על כך שאמונה אמיתית אינה כרוכה בשמירה על מעמד מוסרי גבוה יותר, אלא בהתקרבות לאלה שנדחו והוטל עליהם סטיגמה. ישוע לימד אותנו שישוע מלמדנו שהגאולה האמיתית מתרחשת בקרבת מקום ולא במרחק.

השפעה על העולם כיום: פעולה זו מאתגרת קהילות דתיות ומנהיגים חברתיים לשקול מחדש כיצד מתייחסים לאלה שאינם מקובלים. כיום, כנסיות רבות, ארגונים וקהילות רבים עדיין מציבים מחסומים המונעים את כלול ה ” חוטאים ” המודרניים, בין אם בשל נטיותיהם המיניות, עברם הפלילי או מצבם הסוציו-כלכלי. דוגמתו של ישוע היא תזכורת לכך ששולחן האדון הוא כלול ושאסור להתעלם ממנו בשל סיפורו או מעמדו הנוכחי.

דרגת העבירה היום: חצי-עצור. אף ־ על ־ פי שדיבורים על כלול ורחמנות הם דבר שכיח, עדיין קשה ליישם זאת. יש עדיין הרבה התנגדות בהקשרים דתיים וחברתיים לקבל את אלו שאינם מתאימים לערכי המוסר המקובלים. דימוי של מנהיג דתי אוכל עם אנשים שנדחו על ידי החברה עדיין מעורר מחלוקת בתרבויות מסוימות.

מסקנה: ישוע לא רק חלק את השולחן עם מוכסים וחוטאים, אלא גם הראה שהקדושה האמיתית אינה מצליחה להימנע ממגע עם המנודים, אלא גם לחבק אותם ולהחזירם לקהילה. פעולה זו עדיין רלוונטית במיוחד כיום, כאשר חברות נוטות לבנות חומות במקום לבנות גשרים. האתגר של ישוע ברור: אם אנו מחפשים טוהר אמיתי, עלינו ללמוד לקבל את הזולת ולראות לא כל אדם, אלא אדם הראוי לאהבה וחמלה.