מטפורת ההאקר

ישו היה "האקר".

1. החלמה בשבת.

בתקופתו של ישו, זה היה פיצוץ ב ” חומת האש ” של התורה. החוק היה ברור: לא לעשות שום עבודה בשבת. ישוע התעלם ממנו והראה שבריאות האדם היא בראש מעייניו. הפרושים החשיבו זאת ל ” התקפה ישירה על המערכת ”, משום שהיא גרמה לחוסר יציבות בתקנות.

היום, דמיין עובד שמפר את חוקי החברה כדי לעזור לשותף למרות מדיניות פנימית. באופן תיאורטי, הייתי מוחא כפיים, אבל בפועל, ה"פוליטיקה התאגידית" תמשיך לתעדף את הכלל על רווחה. עבירה חמורה.

2. לסלוח לאישה הנואפת

בזמנו של ישו, הוא פרץ ישירות לפרוטוקול הענישה של החוק. האישה נידונה למוות והוצאה להורג; הוא עצר את התהליך בפקודה אחת בלבד: ” מי שחף מחטא, יזרוק את האבן הראשונה ”. זה היה חדר מלא של היתרי מערכת המשפט.

היום, להגן על מישהו בפומבי כשכולם נגדו זה כמעט בלתי אפשרי. תרבות ה ” ביטול ” ומשפט מיידי הוא מאוד נוכחי. עבירה מאוד גבוהה במדיה חברתית, גם אם החוק מגן על האישה יותר עכשיו.

3. לטפל בנשים בשוויון.

בתקופתו של ישו, זה היה כמו לנסות להפעיל תוכנה לא תואמת למערכת שלא הייתה מוכנה. ישוע הבהיר שנשים מסוגלות באותה מידה לקבל את האמת האלוהית. מפתחי ה ” נורמות תרבותיות ” (הפרושים) ראו בזה באג, לא פונקציונליות חדשה.

היום, למרות שהכללה היא חלק מ"אנשי החברה", היא ממשיכה ליצור התנגדות. להציע אישה בעמדת מנהיגות בהקשרים מסוימים זה עדיין פשע. דרגת עבירה:

4. ארוחת צהריים עם כתבי עת וחוטאים

בימיו של ישוע, ישיבה עם מוכסים היתה כמו ארוחת צהריים עם האקר ידוע שגונב מידע בנקאי ואז מטיף מוסר דיגיטלי. בעיני המנהיגים, ה"קוד-שרינג" הזה היה בגידה טהורה.

היום, התרועעות עם פושעים משופצים או אנשים שנחשבו ל"מחוץ למערכת" עדיין נראים חשודים. עבירה עדיין גבוהה בחוגים שמרניים מסוימים.

5. לדבר עם השומרונית.

בזמנו של ישו, זה היה כמו לפתוח צ'אט פרטי עם האקר שעובד עבור המתחרים. עבור היהודים, השומרונים והיהודים, הם היו מנוגדים זה לזה בקשר לאינטראקציה. ישו שבר את ה"חומות אש" באופן טבעי.

היום: בעידן המודרני, לדבר עם ה ” אחר ” הוא עדיין בעייתי, במיוחד אם מדובר במישהו בעל דעות מנוגדות. עבירה חצי-עצורה.

6. דיווח על מנהיגי דת צבועים

בתקופתו של ישו, זה לא היה גרזן, זו הייתה התקפה ישירה על ליבת המערכת. דיווח בפומבי על מנהיגים כצבועים היה "ס.ק.ל" במבנה הדתי. הוא לא רק איתגר אותם, הוא חשף את כולם.

היום, התלונה על הצביעות של המנהיגים מוחאת כפיים בתאוריה, אבל ההשלכות כלפי מי שעושה זאת גבוהות. ביטול או חרחור הם אמיתיים. עבירה חמורה.

7. הגן על הילדים

בתקופתו של ישו, ילדים נראו כ ” נסיבות מתפתחות ”, לא ממשיות. ישוע העלה אותם לדרגת ” מודלי המלכות ”. זה היה פצירה לכבוד הילד.

כיום: אף ־ על ־ פי שהגנה על ילדים היא ערך משותף, להגן על זכויותיהם מפני מדיניות חינוכית או משפחה עדיין מהווה עבירה במספר תחומים. עבירה בינונית.

8. לאפשר לאישה ” טמאה ” לגעת בו

בתקופתו של ישוע, קבלת קשר עם אדם שנחשב טמא היתה כמו הפרת פרוטוקול האבטחה הבסיסי ביותר במערכת. ה ” זיהום ” לא היה רק גופני, אלא גם רוחני.

היום, קבלת קשר עם אנשים "משועבדים" עדיין מהווה בעיה מעשית. עבירה חמורה בהקשר שמרני.

9. ביקורת הסחר במקדש

בתקופתו של ישוע, היה זה ” גן עדן לשירות ” מוחלט למערכת המסחר הדתית. ישוע הפריע לזרימת המידע (הכסף) במקדש, והראה שמקום התפילה אינו אמור להיות שוק.

היום, ביקורת שיווק האמונה היא עדיין שנויה במחלוקת, במיוחד אם המסחר משתלם. עבירה חמורה.

10. דחיית אלימות כפתרון

בתקופתו של ישו, זה היה כמו להציע "קוד פציפיסט" במערכת צבאית. זה היה לגמרי לא תואם.

היום: אי ־ אלימות עדיין נחשבת לחולשה בהקשרים גיאופוליטיים מסוימים. עבירה חצי-עצורה.

11. לעזור לסנטוריון הרומי.

בתקופתו של ישו: כדי להגדיר את זה במונחים טכניים, זה יהיה כמו לפתח API של שיתוף פעולה עם האקר בצד האויב. הצנטוריונים ייצגו את המדכא, את המערכת הפולשת. לעזור להם לא היה רק לא פופולרי, זה היה כמעט כמו לשתף פעולה עם תוכנה זדונית.

היום: בסביבה של יריבות ומתחים (אתניות, פוליטיות או אידיאולוגיות), לחיצת יד ל ” מדכא ” או זו שנתפסה כאויב עדיין נחשבת לבגידה. עבירה חמורה בהקשר של קיטוב קיצוני.

12. להשיב את הערך של העניים.

בתקופתו של ישוע: זה היה כמו לעצב מערכת המעדיפה את המשאבים ליישומים הקטנים וחסרי הפונקציות, תוך התעלמות מיישומים בעלי עדיפות גבוהה (עשירים וחזקים). ישוע ערער את הסדר ההירארכי בכך שכונן עיקרון המשבש: מלכות אלוהים פתוחה בפני אלה שיש להם פחות.

היום: להגן על זכויותיהם של העניים ולקדם מדיניות חלוקה מחודשת של עושר, אי השוויון עדיין קיים, ולהפוך אותו מהווה אתגר לכל חברה. עבירה חמורה.

13. לקבל בושם של אישה על הרגליים שלה.

בתקופתו של ישו, לאפשר מעשה ציבורי זה היה כמו לבצע תסריט "לא מורשה" שהפר את מדיניות הפרטיות וההתנהגות. המנהיגים ראו את זה כבאג מוסרי, לא כמעשה של אהבה ומסירות.

היום: קבלת תמיכה פומבית של אנשים עם עבר מפוקפק ממשיכה לגרום לדחייה. אם מישהו שידוע בטעויותיו תומך במנהיג, המנהיג הזה יותקף מיידית על ידי "שותפות". עבירה חצי-עצורה.

14. הכרז על הישועה לכל

בתקופת ישו: זה היה כמו לפתוח תוכנה של מועדון אקסקלוסיבי לכל המשתמשים במערכת. ישוע הסיר את דרישות חבר האח ”מ (היהודי) והרחיב את רשיונך לכל ” גוי, עם ולשון ”. זה נראה כאיום לליבת המערכת.

היום: הרעיון ש ” לכולם ” יש את אותן הזכויות עדיין מוטל בספק בהקשרים פוליטיים ודתיים רבים. כלול מלא הוא עדיין פשע, במיוחד בקהילות שמעריכות בלעדיות. עבירה חמורה.

15. לגעת בצרעת

בימי ישוע: מגע עם מצורע היה כמו חיבור ישיר למערכת נגועה בנגיפים קטלניים, ובמקום להתרחק ממנו, יישום עדכון שישיב אותו. זו הייתה הפרה מוחלטת של חוקי ה"מרחק הבטוח".

היום: ההתקרבות לאנשים מנודים עדיין קשה, במיוחד בהקשרים של מגיפה או מחלות סטיגמה. העבירה עדיין גבוהה במצבים של סיכון גבוה או סטיגמה.

16. ביקורת על אסיפת עושר

בתקופתו של ישו, הביקורת הזו הייתה כמו לתקוף את יסודות הקפיטליזם המודרני. הוא פסל את הערך של הצטברות הנכסים והגדיר מחדש את ההצלחה. ישוע הציע מערכת כלכלית המבוססת על נדיבות ולא על הצטברות.

כיום, ביקורת הצטברות היא עדיין שנויה במחלוקת, במיוחד בהקשרים שבהם הצלחה נמדדת על ־ ידי עושר חומרי. עבירה חמורה, במיוחד בויכוחים כלכליים.

17. שבירת הגדרות הגזעיות

בימי ישוע: כאשר הפך ישוע את השומרוני לגיבור ההיסטוריה שלו, היה זה כמו למנות ” מסתנן ” של מערכת האויב כמנהל המסר העיקרי שלו. ” גיבור המערכת היריבה ” זה היה מכה ישירה באידיאולוגיה היהודית של טוהר אתני.

היום, שבירת מחסומים גזעניים, דתיים או כל סוג אחר עדיין מאבק. אף ־ על ־ פי שהחוקים השתנו, המנטליות אינה תמיד עומדת בקצב. עבירה חמורה.

18. מתן פרשנות חדשה של החוק

בתקופתו של ישוע: זה היה כמו להציע שפת תכנות חדשה לקבוצה שדיברה רק שפה ארכאית ולומר להם שהקוד העתיק כבר לא מספיק. ישוע לא רק תרגם את התורה; הוא עידכן אותה, שמר על הליבה אך עיצב מחדש את התפקודים.

היום, פרשנות מחדש של חוקים וסטנדרטים בהתאם להגינות ורחמים עדיין שנויה במחלוקת במערכות משפטיות ודתיות רבות. עבירה חצי-עצורה.

19. קבלת זרים

בתקופתו של ישוע: קבלת זרים היתה כמו לפתוח דלתות של משרת פרטי למשתמשים גלובליים. זה היה שינוי קיצוני במדיניות הגישה.

היום, קבלתם של מהגרים ופליטים היא עדיין נושא מאוד לא חוקי בעולם הפוליטי והחברתי. עבירה חמורה, במיוחד בהקשרים של לאומניות וקסנופוביה.

20. לוותר על חייו למען אחרים.

בתקופת ישו, זה היה המעשה האולטימטיבי של "שאטדאון" של המערכת, איתחול מלא כדי להוכיח שהסמכות האמיתית לא מתבצעת מלמעלה, אלא מלמטה. מוות מרצון היה ה ” הדגשה ” הדרושה כדי לתכנת מחדש את כל מושג הכוח.

היום, הרעיון להקריב את עצמך למען אחרים עדיין נחשב כבלתי הגיוני בעולם של שימור עצמי וקידמה עצמית. עבירה חמורה.

בכל פעולה, ישו שיכתב מחדש את ” מדיניות המשתמש ” של זמנו. היום, ה"קוד" שלו עדיין משבש את עצמו כי הוא נוגד את ההיגיון הבסיסי שבו חברות רבות נבנו. ליישם את תורתו אינה רק ” להשתמש בתוכנה חדשה ”; היא לפרק ולקבוע מחדש את כל מערכת ההפעלה של האנושות. וכמו כל שינוי קיצוני בקוד המקור, ההתנגדות חזקה.